Yellow ribbon

יום שני 8 ביוני 2009

 

מוסיקה: Tie a yellow ribbon round the old oak tree

 

בדרך כלל אני מחליטה להצטלם לפוסטים בבלוג עם תלבושת מסוימת או במקום מסוים ורק אחרי הצילומים ובחירת התמונות אני חושבת על שיר שיתאים לרוח הדברים. לא במקרה הזה. כבר מהיום שהחלטתי להתחיל ולכתוב את הבלוג ידעתי שאני רוצה לעשות פוסט על השיר המקסים הזה. בשיר מסופר על מישהו שחוזר לאחר שנעדר במשך שלוש שנים. הוא לא יודע אם אהובתו חיכתה לו או לא. הסימן המוסכם ביניהם היה שאם היא עדיין אוהבת אותו היא תקשור סרט צהוב סביב עץ האלון וככה הוא ידע לרדת מהאוטובוס ולרוץ לזרועותיה. אם לא יראה סרט כזה, ימשיך לנסוע כי ידע שלא חיכתה לו וכבר אין לו למי לחזור. הסרט הצהוב הוא סמל ידוע במדינות רבות לציפייה לאהוב שיחזור לאחר העדרות ארוכה. בשיר מדובר על אסיר, אבל הסרט מתייחס בדרך כלל לחיילים הנמצאים במלחמה. ואצלנו אין צורך להגיד הרבה. החודש ימלאו שלוש שנים, פשוט אי אפשר להאמין.

 

I usually pose for my blog with a certain outfit, or in a certain place, and only afterwards I think of a song that will fit the atmosphere. Not in this case. From the day I started writing this blog I knew I wanted to dedicate a post to this beautiful song. It tells about a person who comes back after being away for 3 years. He doesn't know if his love waited for him or not. The sign they agreed on was that if she still loved him, she will tie a yellow ribbon around the oak tree, and that way he will know to get off the bus and run to her arms. If he doesn't see the ribbon, he will keep going, because he'll know she didn't wait for him and there's no one to come back to. The yellow ribbon is in many countries a sign of waiting for a loved one to return after a long time away. The song talks about a prisoner, but the ribbon is usually used for soldiers who are at war. And in our case, no need to state the obvious. This month it will be 3 years, simply unbelieveable.

שמלה - אובססיה, סנדלים - קומודו, שרשרת לב - מדוכן באוניברסיטה, סרט זהב לשיער - אקססוריז

הצלמת המדהימה היא בת דודתי היקרה נעמה סבן שמשחקת איתי בצילומי אופנה כבר מגיל 8. תודה נעמה!

The incredibe photographer is my dear cousin Naama Saban, who has been playing with me in fashion photo-shoots since we were 8. Thank you Naama!

9 תגובות »

  1. צילומים מקסימים. שלוש שנים זה יותר מדי זמן ואני חושבת שזה חמוד שיש אנשים שחושבים שלהעביר עצומה באימייל יעשה משהו. חבל.

    תגובה מאת wicked — יום שני ,8 ביוני ,2009 @ 11:34

  2. השמלה והצילומים נהדרים, והמשפט האחרון הנחית עליי עצבות נוראית.

    תגובה מאת שלי — יום שני ,8 ביוני ,2009 @ 19:58

  3. התמונה האחרונה מדהימה, גם השאר, שלא תביני לא נכון. הטקסט נגמר עצוב כמו התמונה האחרונה ולכן היא משאירה את הטעם הזה. 3 שנים זה באמת הרבה מדי לחכות.

    תגובה מאת way2yellow — יום שלישי ,9 ביוני ,2009 @ 17:41

  4. מי שאמר שאי אפשר לשלב אופנה ופוליטיקה באר, הא?
    כתבת יפה ונוגע ללב.

    תגובה מאת איפי — יום שלישי ,9 ביוני ,2009 @ 17:48

  5. השמלה והתמונות מקסימות..
    שלוש שנים עוברות כ"כ מהר

    תגובה מאת שריי חבורה — יום רביעי ,10 ביוני ,2009 @ 15:06

  6. איזה יופי של הפקה. מאוד אמיתית, ישראלית ועצובה. למה לא רואים הפקות כאלו בארץ?

    מעניין שכשקראתי את זה, לא חשבתי על גלעד שליט. הבנתי את זה רק כשקראתי את התגובות. חשבתי על מלחמת לבנון השנייה, שהתחילה לפני שלוש שנים פחות או יותר, ועליי, שחזרתי אז ממילואים ארוכים במלחמה ההיא. תמיד קשה לחזור, ויש תמיד אי-ודאות. סרט צהוב בהחלט היה עוזר.

    תגובה מאת ערן — יום רביעי ,10 ביוני ,2009 @ 16:41

  7. תודה על התגובות. האמת היא שקצת חששתי איך יתקבל השילוב המאוד לא טבעי כביכול בין אופנה למשהו כל כך כואב. אני שמחה שהמסר עבר כמו שהתכוונתי.

    תגובה מאת עפר — יום רביעי ,10 ביוני ,2009 @ 17:34

  8. הבלוג שלך מאוד יפה! אהבתי את העיצוב!

    http://hookthelook.blogspot.com

    תגובה מאת נעה — יום חמישי ,11 ביוני ,2009 @ 20:10

  9. תמונות יפות מאוד

    תגובה מאת אביטל — יום חמישי ,11 ביוני ,2009 @ 22:26

RSS של התגובות לפוסט הזה | TrackBack URI

כתיבת תגובה


כל הזכויות שמורות לעפר יגר

פועל על וורדפרס | העיצוב מבוסס על Tranquility white של Roy Tanck והוכן ע"י לירון נוימן