כשסיפרתי לחברתי הטובה ט' שמצאתי את הטוסט הכי טעים בתל אביב, היא הסתכלה עלי בחשדנות ואמרה: את רוצה להגיד לי שמצאת מנה שלא ביקשת לשנות בה שום דבר לפני שיצאה מהמטבח? טוב, כמובן שהיא צדקה. קשה לי להיזכר מתי אכלתי מנה כלשהי בלי לבקש להוציא ממנה משהו, לתחקר מאיפה הגיע כל מרכיב או לפחות "אם אפשר את הרוטב/הקצפת/הגבינה בצד". כמה מכם נזכרים עכשיו בוודאי בגברת בעייתית אחרת, שגם עבורה "on the side" היה אלמנט משמעותי בחיים. אני מתכוונת כמובן למג ריאן בסצנת הדיינר מ"כשהארי פגש את סאלי". בתגובה להזמנה הקטנונית משהו של סאלי, הארי אומר לה כי ישנם שני סוגים של נשים בעולם: בעלות דרישות גבוהות ובעלות דרישות נמוכות. "ואיזה סוג אני?", שואלת סאלי. "את הסוג הכי גרוע", ממהר הארי לענות, "לך יש דרישות גבוהות, אבל את חושבת שיש לך דרישות נמוכות". נכון עד כאב.

When I told my good friend T I found the best toast (grilled cheese sandwich) in Tel Aviv, she looked at me suspiciously and said: "you want to tell me you found a dish you ate without changing anything when you order?". Well, of course she was right. I can't remember the last time I ordered anything without asking to take something out of it, question where every ingridient came from, or at least ask for the sauce/cream/cheese on the side. Some of you probably recall another problematic lady, that also used the phrase "on the side" as a mantra. I'm talking about, of course, Meg Ryan from the diner scene on "When Harry met Sally". After Sally's order, Harry says there are two kinds of women in the world: high maintenance and low maintenance. "Which one am I", asked Sally, and Harry said: "You're the worst kind: You're high maintenance, but you think you're low maintenance". So true.

אבל למרות שגם אני משתייכת כנראה לסוג הנשים הזה, כשכבר כן מצליחים לרצות אותי, אני מאוד מעריכה את זה. והטוסט בביתא קפה של השפית איילת לטוביץ' הצליח ובגדול. ביתא קפה הוא הקפה השכונתי שלי, ובתור שכזה אני נוהגת לאכול בו לעתים קרובות. ב-90 אחוז מהפעמים אני מזמינה שם טוסט גבינות. קל לחשוב ש"מה כבר הסיפור, זה בסך הכל טוסט". אבל לא. דווקא מיעוט המרכיבים בטוסט והמחשבה שכל אחד יודע לעשות טוסט גבנ"צ כמו בצבא, גורמים למנה הפשוטה הזאת להפוך לאסון במקומות רבים. אבל לטוביץ' מתייחסת לטוסט בכבוד הראוי ומרגישים את זה בכל ביס. סוד קסמו של הטוסט בכמה דברים פשוטים וגאוניים:

הלחם – חוק הטוסטים מספר 1 קובע שטוסט חייבים להכין אך ורק מלחם לבן. לא שחור, לא מלא, לא דגנים ולא אחיד. לחם לבן לבן. את הלחם הלבן טובלים בביתא קפה בכמויות נדיבות של שמן זית מה שהופך אותו לפריך וקראנצ'י.

המילוי - בין פרוסות הלחם מגישים בביתא קפה פסטו ארוגולה, גבינה צהובה, גבינת פטה (המרכיב אותו אני מבקשת להוציא), עגבניות טריות, בצל סגול וזיתי קלמטה. הטוסט מגיע עם סלט קטן בצד של עלי ארוגולה ועגבניות שרי. מחירו 38 שקלים, שזה לא כל כך זול, אבל חשוב לציין שמדובר במנה מאוד נדיבה (4 משולשים) שמשביעה כארוחת צהריים שלמה. אחרי מאות טוסטים בתל אביב ומחוצה לה, אני משוכנעת – זה הטוסט הטוב מכולם.

Even though I consider myself one of those women, when I am pleased, I appreciate it very much. The toast on beta caffe by chef Ayelet Latovich made it big time. Beta caffe is my neighborhood coffee shop, and as such I go there often. 90% of the time I order their cheese toast. People probably think "what's the big deal? it's just a piece of toast". No. The few ingridients in the toast and the thought everyone can squeeze cheese between two pieces of bread, make this dish a disaster in most cases. But Latovich treats the toast with the respect it deserves, and you can feel it on every bite. The secret lies in a few simple things:

Bread: The number 1 rule about toasts says it has to be made only from white bread. Not dark, not whole-wheat – white. Beta caffe dips the bread in a lot of olive oil, what makes it crisp and crunchy.

The filling: Between the slices of bread beta caffe puts arugula pesto, cheese, feta cheese (the ingridient I ask to take out), fresh tomatoes, red onions and kalamata olives. The dish comes with a small salad of cherry tomatoes and arugula on the side. The price is 38 NIS, which is not very cheap, but you get a very generous dish (4 halves) which can definetly count as a full lunch. After hundreds of toasts in Tel Aviv and all around the country, i'm confident – this is the best toast of them all.