חמש הערות על מד מן (בלי ספוילרים):

1. אני התמכרתי לסדרה המופתית במקום הכי הולם לכך. בספטמבר 2007 ראיתי בניו יורק את רוב העונה הראשונה ברצף, פרק אחרי פרק, ונשימתי נעתקה. המעבר משלהי שנות ה-50, והסטייל של דון דרייפר, ג'ואן האלווי ובטי דרייפר, למנהטן 50 שנה מאוחר יותר היה לא קל. החזרה לאסתטיקה המזרח תיכונית כבר היתה ממש בלתי אפשרית.

2. מאז אותו ספטמבר עלתה כמות חצאיות העיפרון במתלחה שלי בצורה מדהימה. בנוסף, התחלתי להשתמש בשפתון בצבע אדום עז. בן זוגי לעומת זאת החל לשתות ויסקי מדי יום. למרבה השמחה ישנם גינונים שבכל זאת זנחנו בעידן הטרום פוליטיקלי קורקט ובראשם ההרגל המגונה עישון.

3. לכל גיבורי הסדרה ישנם חשבונות טוויטר (החשבונות של: דון דרייפר,בטי דרייפר, רוג'ר סטרלינג ופגי אולסן). זאת דרך מעולה ומעניינת ליצור קשר בין הצופים לבין הדמויות. עם זאת, אם אינכם מסונכרנים עם השידורים בארה"ב, חשוב לשים לב שישנם הרבה ספוילרים בהודעות הללו (בארה"ב הסתיימה העונה השלישית שבארץ רק החלה).

4. לפני כמה ימים קראתי את אחד הניתוחים המרתקים ביותר על התוכנית, המאמר מתייחס לסוף העונה השלישית ומה צפוי הלאה, גם כאן אזהרת הספוילרים תקפה.

5. בדרך כלל קשה למצוא אותי מתגעגעת לאוניברסיטה, אבל אם יש בכל זאת סיבה להצטער שכבר סיימתי את התואר בקולנוע היא בדיוק מד מן. הייתי מתה לכתוב סמינר על החבר'ה משדרות מדיסון.

מוסיקה: Roy Orbison – Shahdaroba

הימים שהולכים ומתקצרים לא מותירים לפעמים ברירה אלא לצלם פוסטים בשעות החושך. אבל זה לא בהכרח דבר רע, כי יש דברים שאפשריים רק אחרי ששוקעת השמש. כמו למשל לראות קיפוד באמצע תל אביב. בלילה ההוא, לפני כמה ימים, הייתי בדיוק בדרכי להופעה של דניאלה ספקטור. על דניאלה שמעתי מכמה חבר'ה בטוויטר (ותודה לבועז כהן) שהמליצו על אלבום הבכורה החדש שלה. ההמלצה התבררה כמוצדקת ביותר והגברת ספקטור נכנסה היישר לפלייליסט החורף שלי.

וקצת אופנה – הבויפרנד שירט היא באמת מארונו של הבויפרנד שמסתמן כמאגר פריטים מעניין ושימושי. בחרתי לא ללכת עד הסוף עם הלוק הגברי נוסח אנני הול (הסרט המופלא של וודי אלן עם דיאן קיטון, שנקרא בעברית הרומן שלי עם אנני) אלא לשבור אותו עם גרביונים. את הגרביונים מעטרים פרחים, אבל בהקשר הלילי הם נראים לי לפתע דווקא כמו עטלפים. מדהים איך הקונטקסט משנה את כל התחושה של התלבושת. אני בהחלט יכולה לדמיין את המראה הזה גם עם כוס קפה מקרטון בבוקר בדרך למשרד.

מוסיקה: ארובות ואוטובוסים – דניאלה ספקטור

צילומים: שי פילוסוף

The days are getting shorter, and sometimes there's just no other choice but to take photo-shoots when it's dark. But it's not necessarily a bad thing, because some things can only happen after the sun goes down. For example, finding a hedgehog in the middle of Tel Aviv. The other night, a couple of days ago, I was on my way to see Daniella Spector perform. I heard about Daniella from some guys on Twitter (thanks Boaz Cohen), who recommended her debut album. It hit the spot, and Miss Spector came right into my winter playlist.

And a little fashion – The boyfriend shirt is indeed from the boyfriend's closet, who turns out to be a very interesting and useful inventory. I didn't want to go all the way with the masculine look a-la Annie Hall, but to break it with stockings. They are decorated with flowers, but in a nightly context remind seem to me as bats. It's amazing how context changes the entire feeling of the outfit. I can definitely see myself wearing this with a paper coffee cup on my way to the office in the morning.

photos: shay filosof

חולצה של הבויפרנד – אולד נייבי / boyfriend shirt – old navy

וסט – כמו חדש, יד שנייה / vest – vintage

נעליים – גלרי פריזיאן / shoes – galleries parisienne

חגורה – ספאלה / belt – seppala

עגילים – אובססיה / earrings – vintage

חצאית – רנואר (ישנה) / skirt - renuar

גרביונים – ג'ק קובה / stockings - jack kuba

לאחרונה שמתי לב שאדום הפך לצבע הדומיננטי במלתחת הסתיו-חורף שלי. אחד הפריטים החדשים בגל האדום הוא חצאית העיפרון הזו שמצאתי בחנות של אסתר בגבעתיים. אני לא מפסיקה להיות מופתעת בכל פעם מחדש מכך שניתן למצוא פנינים אופנתיות כאלה בעשרה שקלים. לי היא הזכירה מיד את מלתחתה של ג'ואן (כריסטינה הנדריקס), מנהלת המשרד המהממת ממד מן, הסדרה הכי טובה שמשודרת כיום. בשונה מהחצאית, בה נתקלתי לחלוטין במקרה, את הגרביונים המנוקדים חיפשתי במשך שבועות. סרקתי כמעט כל חנות אפשרית עד שהצלחתי לאתר אותם בחנות של ג'ק קובה בקניון רמת אביב. והג'ונגל? הוא נמצא ממש חמש דקות מביתי בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב.

I recently noticed that red has become the most dominant color in my fall-winter wardrobe. One of the new items in this "red streak" is this pencil skirt. To me it immediately reminded of the outfits worn by Joan Holloway's (Christina Hendricks), the amazing chief secretary on Mad Men, the best show on TV these days. Different than the skirt, which I found completely by accident, I've been looking for the dotted stockings for weeks. I scanned almost every possible shop until I found them at Jack Kuba in Ramat Aviv mall. The jungle in the background? It's only five minutes away from my house, in Tel-Aviv university's Botanical Gardens.

צילומים: שי פילוסוף / photos: shay filosof

חצאית וחגורה – יד שנייה, כמו חדש / skirt & belt – vintage

גופייה – ברנרד (ישנה) / tank top – bernard

גרביונים עם נקודות - דיור / dotted stockings – dior

נעליים – טרייבקה, קנת קול / shoes – tribeca, kenneth cole

שרשרת - אקססורייז / necklace – accessorize

היום זהו יום הולדתי. השנה החולפת היתה אחת השנים המעניינות והמשמעותיות בחיי. לבלוג היה ללא ספק חלק גדול בעניין, ולמרות שבעבר לא חשבתי כלל על האפשרות שאפתח בלוג אופנה, במבט רטרוספקטיבי נראה כאילו זה היה הדבר הכי טבעי לעשות. כשהייתי ילדה, לי ולבת דודתי המקסימה נעמה היה משחק כזה – אני הייתי בוחרת "אאוטפיטים" (כמובן שלא היה לי מושג מה זה) ונעמה היתה מצלמת אותי בשלל לוקיישנים. לכל תלבושת הייתי בונה סיפור בראשי, לפעמים הייתי בחופשה קיצית, לפעמים אשת קריירה קשוחה, ובהזדמנות אחרת חוקרת ג'ונגלים נועזת. אמא שלי צוחקת ואומרת שכבר בגיל שנתיים היה לי ארגז תחפושות שהייתי נוהגת ללבוש ולפשוט במהירות מסחררת. אחר כך הנחתי בצד למשך כמה שנים טובות את העיסוק באופנה, אבל ברגע הנכון הוא מצא דרך וצורה לחזור למרכז לחיי. ומה הלאה? מה אהיה כשאהיה גדולה? היום יותר מתמיד אין לי תשובה חד משמעית לשאלה הזאת. וזה מה שבאמת כל כך משמח אותי.

מוסיקה: Que sera sera

Today is my birthday. This last year was one of the most interesting and meaningful of my life. This blog definitely had a great part in that, and even though I never thought before about starting a fashion blog, retrospectively it looks like the most natural thing to do. When I was a kid, my lovely cousin Na'ama and I used to play a game – I would pick outfits, and she will take photos of me in various locations. Every outfit would have an entire story I made up in my head: sometimes I was on a summer holiday, other times a hard working career woman or a brave jungle explorer. My mom says that when I was already two years old, I had a box full of costumes I would take on and off all the time. Afterwards I put aside my occupation with fashion, but at the right time it found its way back into my life. What next? What will I be when I grow up? Today, more than ever, I don't have a definite answer for the question. And that is really what makes me so happy.