פאטה מורגנה, פראדה מארפה התמונה מכאן

אם תגיעו יום אחד לכביש 90 במערב טקסס, לא רחוק מעיירת האמנים מארפה, חפשו במבטכם, בתוך מרחבי המדבר ועמודי החשמל שנמשכים עד האופק, חנות קטנה ועליה המילה – PRADA. אל תנסו לפתוח את הדלת, אל תשלפו בתקווה את כרטיס האשראי, היא אינה מה שאתם חושבים. פראדה מארפה היא פאטה מורגנה. איש מעולם לא דרך בה. איש מעולם לא יצא ממנה עם שקית ממותגת ונעליים חדשות ונוצצות. היא שם בדיוק כפי שאינה שם. שני אמנים מברלין, מייקל אלמגרין ואינגר דרגסט, הניחו אותה שם לפני חמש שנים. ומאז היא עומדת בבדידות מזהרת מתחת לשמש היוקדת של טקסס. מציגה תמיד את קולקציית סתיו 2005.

אני הגעתי לפראדה מארפה בזכות השילוט. נתקלתי בשלט בסלון דירתה של לילי ואן דר וודסון. בשלט הלבן נכתב בשחור: "Prada Marfa"', מתחת הופיע חץ עם ציון המרחק ליעד – 1837 מייל. קוראים לזה יצירת אמנות. הפילוסוף הצרפתי ז'אן בודריאר היה קורא לזה בוודאי סימולקרה. "פראדה מארפה" היא מסמן (אם זה נראה כמו חנות פראדה ויש בזה נעליים של פראדה ולוגו של פראדה זה בוודאי פראדה. מה? לא? לא) – אבל המסומן שלה מזוייף, זאת לא באמת חנות של פראדה. כמו הציור שאינו מקטרת אלא ציור, או תיק הלואי ויטון המזוייף, וייתכן שגם זה האמיתי. וגוסיפ גירל? אולי בין כל הסגידה לכאורה למותגים יש משהו נוסף, הרי בזכותה הגעתי עד ל"פראדה מארפה", על כביש 90 במערב טקסס.

רבים מכתבי האופנה בארץ בוחנים קולקציות של רשתות אופנה מקומיות על פי קריטריונים כמו תעוזה, מקוריות, או תרגום מדויק של ההכתבות ממסלולי התצוגות בניו יורק ובפריז. מילת הגנאי הגדולה ביותר בהקשר הזה היא מסחריות. ובכן, הרשו לי לכפור בגישה הזאת. בעיני קולקציה של רשת אופנה צריכה להיות קודם כל מסחרית. יש כמובן אופנה שהיא אמנות ומעצבים מבריקים ומרגשים. אבל לבחון קולקציות של חברות מסחריות על פי הסטנדרטים האלו, זה כמו לבוא בטענות לבורקס מהסופר שהוא לא מרגש כמו ארוחה אצל רושפלד.

המבחן שלי לאופנה מסחרית הוא פשוט. מילת המפתח היא לחמוד. ומספיקה שאלה אחת כדי לראות אם הקולקציה עברה את המבחן בהצלחה: האם יש רשימת פריטים שהייתי רוצה לצרף לארון שלי. אם מתעורר בקרבי אותו רגש פרימיטיבי מגיל שנתיים כשילד אחר קיבל סוכריה שגם אני ממש רציתי – אז יש כאן משהו. הסוכריות שחמדתי מקולקציית החורף של קסטרו: המגפונים החומים עם השרוכים (אני עדיין מתלבטת ביניהם לבין זוג דומה של אייץ' אנד אם), החולצה האפורה המכופתרת (שמהגב היא אפילו יפה יותר) ובגזרת הגברים: נעלי האוקספורד החומות, חולצת הג'ינס ומעיל העור בצבע קאמל.

צילומים: השואו רום של קסטרו (אני), ומתוך קטלוג החורף של קסטרו (דודי חסון)

כשהתחלתי עם שיגעון הקאפקייקס הפרטי שלי גוגל אפילו לא הכיר את המילה בעברית. כמוהו גם רוב האנשים שסיפרתי להם על העניין. אבל כל זה כבר היסטוריה רחוקה וכמו כל טרנד שמגיע באיחור אלינו כאן ללבנט, בסוף גם הקאפקייקס הפכו להיות הטרנד של תל אביב בקיץ 2010, מותירות הרחק מאחור את היוגורטריות. אני כבר לא בעסקי הקאפקייקס אחרי שהכרעתי לטובת אהבתי הגדולה יותר – האופנה, אבל הן עדיין יקרות ללבי.

בסוף החודש מגיע סוף סוף הסרט השני של "סקס והעיר הגדולה" וכראוי לסדרה שהיתה הראשונה שהחלה את טירוף הקאפקייקס והפכה את מאפיית מגנוליה לעסק מאוד מאוד משגשג, גם בסרט החדש הן חוזרות. הפעם בגרסה הביתית והבורגנית שלהן במטבח של שארלוט עם שתי הבנות. ובאמת שאין שום סיבה לא להכין קאפקייקס בבית. זה כיף וקל וגם הרבה יותר זול. ככה גם תוכלו להקפיד על איכות החומרים שאתם שמים בקאפקייקס שלכם. אז אחרי מתכון האוריאו, הנה המתכון לקאפקייקס הוורודות שלי שהיו הטעם השני הכי פופולארי. אני מעדיפה את המתכון השוקולדי כי זה ממש ממש מתוק, אבל יש רבים וטובים שזה הטעם החביב עליהם. אם אתם אוהבים מתוק ושוקולד לבן תאהבו את הקאפקייקס האלו.

Think Pink Cupcakes

כמות: 12 יחידות

חומרים לעוגה:

120 גר' חמאה בטמפרטורת החדר

שני שליש כוס סוכר

2 ביצים גדולות בטמפרטורת החדר

כפית תמצית וניל אמיתית (אני משתמשת בנילסן מאסי)

כוס וחצי קמח

כפית אבקת אפייה

חצי כפית אבקת סודה

רבע כפית מלח

שני שליש כוס ריוויון בטמפרטורת החדר

אפשרות: להוסיף קצת גרידת קליפת לימון או מיץ לימון

חומרים לקרם:

200 מ"ל שמנת מתוקה

150 גר' שוקולד לבן שבור לקוביות (אני משתמשת בקליבו)

רבע כפית תמצית וניל

טיפה צבע מאכל אדום

סוכריות לקישוט

הוראות הכנה:

1. את הקרם צריך להכין ערב מראש או לפחות כמה שעות לפני. מחממים בסיר כ-100 מ"ל שמנת מתוקה עד לסף רתיחה. יוצקים על השוקולד הלבן ומערבבים עם לקקן עד שהוא נמס. מצננים ומכניסים לכמה שעות למקרר.

2. הכנת העוגה – מחממים תנור ל-180 מעלות צלזיוס ומסדרים מנג'טים בתבנית שקעים.

3. בקערה קטנה מנפים את הקמח, אבקת האפייה, הסודה והמלח.

4. בקערת המיקסר מקציפים באמצעות וו גיטרה במהירות בינונית את החמאה עד שהיא אווורירית. מוסיפים את הסוכר בהדרגה וממשיכים להקציף כשתי דקות.

5. מוסיפים את הביצים, אחת בכל פעם. ואת תמצית הוניל.

6. מוסיפים את תערובת המרכיבים היבשים בשלוש מנות לסירוגין עם הריוויון. מומלץ לעצור באמצע ולגרד את דפנות הקערה עם לקקן. חשוב להימנע מערבוב יתר.

7. באמצעות כף גלידה מחלקים את התערובת ל-12 מנג'טים. אופים כ-15-20 דק' או עד אשר קיסם במרכז הקאפקייק יוצא יבש. מוציאים את הקאפקייקס לרשת צינון. יש לקרר את הקאפקייקס לפני הציפוי.

8. המשך הקרם – מוציאים את תערובת הקרם מהמקרר. מוסיפים 100 מ"ל שמנת מתוקה, תמצית וניל וטיפה של צבע מאכל עם קיסם. מקציפים עד לקבלת קרם יציב. ניתן לצפות את הקאפקייקס במריחה או באמצעות שקית זילוף ולקשט עם סוכריות צבעוניות.

אם אתם מחפשים רעיונות נוספים למתכוני קאפקייקס אני ממליצה במיוחד על הספר של מרתה סטיוארט. ובאשר לחנויות הקאפקייקס שצצות עכשיו בכל פינה, אני חייבת להודות שעוד לא יצא לי לטעום את הקאפקייקס של אף אחת מהן. שמעתי שחלקן טובות יותר וחלקן פחות, לדעתי יש שני דברים שהם קריטיים בקאפקייקס – איכות החומרים וסוג הקרם. קאפקייקס זו עוגה פשוטה בסך הכל ולכן חשוב כל כך להקפיד על תמצית הווניל הטובה ביותר ועל סוג השוקולד הכי משובח. ולגבי הקרם – הקרם האמריקני הקלאסי הוא קרם חמאה. מדובר בקרם העשוי משלושה מרכיבים בדרך כלל – חמאה, אבקת סוכר וצבע מאכל. לפעמים מוסיפים לו גם שוקולד וכו'. חוץ מהעובדה שזה קרם מאוד מאוד לא בריא, לדעתי הוא פשוט לא טעים ומאוד לא מתאים לחיך הישראלי. הפתרון שלי הוא ללכת על קרמים על בסיס שמנת מתוקה ושוקולד. לא מאוד דיאטטי אבל הרבה יותר טעים ואיכותי.

זאת היתה השנה שהיתה. לי היה כיף, מקווה שגם לכם. תודה גדולה לשי, נעה ונעמה הצלמים הנפלאים והאהובים.

This was the first year. I had a great time, hope you did too. Thanks to Shay, Noa and Naama, the wonderful and beloved photographers.

מוסיקה: She's A Rainbow – The Rolling Stones

הלומת שמפניה ואדרנלין של שופוהולית התיישבתי כבר ביום שלישי שעבר לכתוב את הפוסט הזה. והנה אנחנו כאן שבוע לאחר מכן ואני חושבת שניתן לומר די בוודאות כי אני הבלוגרית האחרונה שמפרסמת את פוסט H&M שלה. אז אחרי כל אלפי הכתבות, הפוסטים והתגובות שנכתבו על כניסת הרשת לישראל, גם לי יש עוד כמה מילים טובות לומר. השבדים הם כל מה שאנחנו לא, ולצערי כנראה לעולם לא נהיה. הם מקצוענים עד הפרט האחרון וגם השלוחה הישראלית של הרשת לא מאכזבת כמו שקורה במקרים רבים בזכיינות של מותגי אופנה בארץ. העובדה שאין כאן קניינות אלא הצגה של כל הקולקציה (למעט התאמות מזג אוויר) והשמירה על רמת המחירים הנמוכה כמו בחו"ל, גורמות ל-H&M להיות באמת בשורה גדולה.  

וכמובן שמיד קמים כל המצקצקים שיגידו שאין בזה ייחוד ויש את זה לכולם. אבל אם כבר רשתות קונפקציה, אז עדיף כזאת עם טרנדים מדויקים ומחירים נמוכים. גם המעצבים הישראלים לא צריכים להיבהל. דווקא אייץ' אנד אם מחדדת את ההבדל בין אופנה מקורית וייחודית לבין מגרסת טרנדים. מעצבים שבאמת יצליחו ליצור קולקציות מעניינות ואיכותיות יצליחו. מי שבנה רק על מחירים מופקעים של בגדים באיכות בעייתית מהמזרח יצטרך לחשוב טוב מה הוא עושה מכאן והלאה.

ובגזרת הרכישות – 2 חולצות בצבע nude ושמלה באותו הצבע, ג'קט אפור, חולצת ג'ינס וחולצה משובצת לבויפרנד, שרשרת פלסטיק ורדרדה, נעליים ומחוך. 9 פריטים, 40 דקות בתור לקופה ו-750 ש"ח אחרי 20% הנחה.

מפגש הבלוגריות עם קתרינה מידבי, ראש מחלקת התקשורת ב-H&M / צילום: יוני רייף

הסיפור של FASHION FORWARD, הפרויקט הגדול שמעסיק אותי בחודשים האחרונים, הוא קודם כל סיפור על העוצמה האדירה שטמונה באינטרנט. זה בחלקו סיפור טכנולוגי אבל לבו נוגע לאנשים מדהימים ואפשרויות חדשות שמתאפשרות בתקופה המיוחדת הזאת שזכינו לחיות בה. אם פעם להוציא מגזין היה עולה מיליונים וכרוך בהעסקת עשרות אנשים, היום אפשר לעשות זאת בקלות יחסית ברשת. ברחבי העולם מורגשת תכונה רבה בחודשים האחרונים בתחום מגזיני האונליין. מגזיני פרינט מפתחים גרסאות דיגיטליות שיאפשרו צריכת תכנים מגזיניים בקוראים האלקטרוניים. לצדם צצים יותר ויותר מגזיני אונליין עצמאיים. לא פורטלים, בלוגים או אתרי תוכן אלא מגזינים שמעניקים את החוויה האמיתית של דפדוף בכרומו.

אבל הקלות הטכנולוגית לא מספיקה, וכדי לעשות דברים נפלאים צריך אנשים נפלאים. אחד הדברים שהיו לי ברורים לחלוטין זה שאת ההרפתקה הבאה שלי אני לא לא רוצה לעשות לבד. וכאן נכנסת לתמונה שלי, שותפתי המדהימה לחלום. שלי ואני הכרנו בקמפיין הבלוגריות לשוק מעצבי העיר ואפשר לומר שזאת היתה אהבה ממבט ראשון. כמו כל קשר התחלנו בדייטים תרבותיים (תערוכת סיום השנה בבצלאל אם אתם מתעקשים לדעת), משם זה המשיך לאינספור כוסות הפוך (קטן ודל בבקשה) בבתי הקפה בעיר, ולאט לאט הרעיון למיזם החדש הלך והתגבש. כמו כל ילד אנחנו אוהבות אותו, משקיעות בו ובעיקר סקרניות לדעת איך הוא ייגדל ולאיזה כיוונים יתפתח. אבל לגבי השורשים שלו אין ספק – הם נטועים עמוק ברשת ובאנשים המיוחדים שנמצאים פה. כך למשל על השער של הגיליון הראשון מופיעה נעה רביב (בלוגרית שהכרתי במהלך צילומים לכתבה במגזין "את"). במדור "לוח השראה" מתארחת הזמרת דניאלה ספקטור עליה שמעתי לראשונה בטוויטר. ויש עוד רבים וטובים (זה מתחיל להיות כמו נאום לאוסקר) ואני באמת לא רוצה לשכוח אף אחד. אבל כמו ששמעתי את ג'ף פולבר מספר לא מזמן איך ביקש בטוויטר אם מישהו יכול לבוא לעזור לו לפרוק ציוד ושמונה זרים הגיעו וסייעו לו, זה בדיוק גם הסיפור של המגזין החדש שלנו. בכל פינה שלא צייצתי או הקלקתי מצאתי אנשים מוכשרים ונפלאים ששמחו לתרום מזמנם ומרצם להצלחת המגזין. וזאת באמת ההזדמנות להודות להם.

אתם מוזמנים לבוא לביקור באתר החדש, להירשם למנוי (חינם) למגזין ולהצטרף לקבוצה בפייסבוק.

לפני כמה ימים, במהלך טיול עם הכלב בחורשה ליד הבית, מצאתי פתאום פטריות. יש משהו קסום וכל כך לא שייך לכאן בפטריות, כאילו הגיעו היישר מאיזו אגדה ביער אירופאי. כשהייתי ילדה בכל חורף אחרי גשם כבד היינו יוצאים לחפש פטריות. חמושים במגפיים ובחוש ריח מפותח התחקינו אחר הפטריות הגדלות מתחת לעצי האורן – האורניות. את האורניות אספנו והבאנו בשבת לסבתא שהיתה מכינה איתן תבשיל בלתי נשכח. אין לי את המתכון לתבשיל ההוא וכבר עברו לפחות 15 שנה מאז הפעם האחרונה שאכלתי אותו, אבל עד היום כשאני מריחה עצי אורן אחרי הגשם, אני נזכרת בריח ההוא של השבתות הגשומות אצל הסבים. את הפטריות שמצאתי עכשיו בחורשה השארתי שם, כי זכרתי מימיי ליקוט הפטריות בעברי שרובן עלולות להיות רעילות. וכמו שנהוג לומר – אם יש ספק, אין ספק.

ולענייני אופנה – בווג מבטיחים שהאיסור הידוע "לא ללבוש ג'ינס עם ג'ינס" יהיה דווקא אחד הטרנדים של הקיץ הקרוב. קצת טריקי הקטע הזה עם האופנה, עד שלומדים כלל אצבע אחד בטוח, באים הממזרים ומשנים את החוקים. אני עדיין חוככת בדעתי אם יש סיכוי שאיישם את עצת החבר'ה בווג, ועד אז מסתפקת בלבישת פריטי הג'ינס שלי כל אחד בתורו. שתי רכישות הדנים האחרונות (מכנסי ג'ינס וחולצת ג'ינס של גאפ) התבצעו בחנות היד השנייה המופלאה של אסתר בגבעתיים. את מכנסי הליווייס 501 שגדולים עלי בכמה וכמה מידות גזרתי והרמתי בעזרת חגורה לגובה קו המותן. אליהם צרפתי את סריג הפפיון הצהוב-לבן משוק ספיטלפילדס בלונדון.

Sleeping beauty – once upon a dream

צילומים: שי פילוסוף / photos: shay filosof

A couple of days ago, while walking the dog in the woods by the house, I suddenly found some mushrooms. There is something so magical and distant about mushrooms, like they came from some fairytale in a European forest. As a kid, every winter after the rain, we used to go out and look for mushrooms. With a good pair of boots and even better sense of smell we found those who grow beneath the pine trees. We took those and brought to my grandmother on the weekend, and she used to make an unforgettable dish with them. I don't have the recipe for that stew and its been at least 15 years since the last time I ate it. But to this day, every time I smell pine trees after the rain, I remember that smell of winter weekends at grandma and grandpa's. The mushrooms I found now at the woods I decided to leave there, because I remember most of them might be poisonous. If there is a doubt, there is no doubt.

Moving on to fashion – Vogue promises that the known ban on "not wearing jeans with jeans" is not valid anymore, and is going to be one of the trends of this summer. This fashion thing is a little tricky – you stick to one rule, and then the bastards come and change the rules. I'm still thinking if there's any chance I'll take the advice of the people in Vogue. Until then, I wear my jeans one article at a time. My two recent denim purchases were made at Esther's second hand shop in Givatayim. These Levi's 501, that are dramatically over my size, I cut down and lifted with a belt to the waistline. I added this knitted yellow-white bow-tie blouse from the Spitalfield market in London.

סריג פפיון צהוב – ספיטלפילדס מרקט, לונדון / yellow knitted bow-tie shirt – spitalfield market, london

מכנסוני ג'ינס וחגורה – יד שנייה, החנות של אסתר בגבעתיים / jeans shorts and belt - second hand

נעליים – פריימארק / shoes – primark

קשת מנומרת – אייץ' אנד אם / hair bow – H&M

בכל סוף שבוע מגיעים הלבטים הקבועים לאן יוצאים. היעד שנבחר השבוע היה הטרקלין, בר יין בנחלת בנימין שחוגג בימים אלה יום הולדת שלוש. בתור הצמחונית שבחבורה אני תמיד החוליה הבעייתית בהחלטה לאן יוצאים, והטרקלין אהוב עלי במיוחד כי באופן יוצא דופן הוא גם מתמחה בבשר אבל גם מציע לי אלטרנטיבה צמחונית נהדרת. החלטנו ללכת על הדיל לכבוד יום ההולדת של המסעדה – שלוש מנות ב-98 שקלים לסועד. לא זול, אבל גם לא נורא. אני אכלתי ניוקי ברוטב שמנת כמהין, שהיה אחד הטובים שאכלתי אי פעם. ולקינוח סברינה שהיתה מאוד מתוקה (כמו שסברינה אמורה להיות) ויכלה להיות טובה יותר עם יותר תותים חמצמצים שהיו נותנים קונטרה למתוק המתוק הזה.

משם המשכנו לצילומים בנחלת בנימין עם בדים עתירי פאייטים ברקע, כי אין כמו כפל נצנצים כדי לשמח עורב שכמותי. ג'קט שיריון הקשקשים הזה תפס את עיניי כבר מזמן בטופשופ אבל חיכיתי בסבלנות עד הסיילים בלונדון כדי לשים את ידיי עליו. הוא מצטרף לשמלת המחוך השחורה, שכבר במעמד הקנייה היה ברור שלעולם לא תלבש לבדה, אלא רק עם משהו מתחת (חלקכם ודאי זוכרים את הפוסט ההוא של דר בנושא). והנצנוץ השלישי בכתפיים נתפר במסגרת פרויקט DIY שיפורסם בקרוב.

music: Razzle Dazzle – Chicago

צילומים: שי פילוסוף / photos: Shay Filosof

Every weekend there's the usual question: where are we going out to? The destination for this week was "Hatraklin" (The Lounge), a wine bar on Nachlat Binyamin st., now celebrating its 3rd anniversary. As the only vegetarian in the group, I am always the problematic one when we decide where to go out. I like the traklin especially because it specializes in meat, but also offers a good veggie alternative. We decided to take the anniversary deal – 3 courses for 98 NIS per person. Not cheap, but not too bad either. I had Gnocchi with cream and truffle sauce, which was one of the best I've ever had. For dessert I took the Sabarina, which was very sweet (as it should be), and could have been better with some more sour berries to counter the sweetness.

From there we went on to a photo-shoot on Nachlat Binyamin, with fabrics filled with sequins in the background, because there's nothing like a "double bling" for a raven like myself. This fish-scale jacket caught my eye a long time ago at Topshop, but I waited patiently until the London sales to put my hands on it. I put it together with the black corset dress, which always needs to be worn on top of something (some of you remember Dar's post about the subject). The third bling on the shoulders was sewn together on a DIY project (details coming soon).

ג'קט פאייטים, שמלת מחוך שחורה - טופשופ / sequined jacket, black corset dress - topshop

שמלת גולף אפורה - מנגו + קישוטי כתפיים עשה זאת בעצמך / grey turtleneck dress – mango + DIY ornaments

נעלי עקב – פריימארק / heel shoes – primark

תיק – יד שנייה, החנות של אסתר בגבעתיים / bag - second hand

שלושה מוטיבים מרכזיים מאפיינים את השופינג הלונדוני שלי: פסים, גרביונים ופפיונים. את הקרדיגן המפוספס הזה מצאתי בפריימארק, שהוגדרה על ידי שותפי לשופינג כ"פח האשפה הענק באמצע רחוב אוקספורד". אבל למרות חוויית הקנייה הלא קלה אני ממליצה בחום על הרשת. האיכות לא משהו אבל תרגום הטרנדים המהיר והמדויק (מישהו אמר אייץ' אנד אם?) והמחירים הזולים בצורה שקשה לדמיין הופכים את העסקה למשתלמת ביותר.

There are three main characteristics of my recent shopping in London: stripes, stockings and bow-ties. I got this striped cardigan at Primark, defined by my shopping partner as the "huge trash can in the middle of oxford street". Despite the hard shopping experience, I still recommend shopping there. The quality isn't great, but the quick trend adaptation (did anybody say H&M?), and amazingly cheap prices make it a very good bargain.

Music: My baby just cares for me

צילומים: שי פילוסוף / photos: shay filosof

קרדיגן פסים וסיכות לשיער – פריימארק / striped cardigan and headpins – primark

גרביונים לבבות – מיס סלפרידג' / heart stockings – miss selfridge

נעליים – ג'פרי קמפבל לאורבן אאוטפיטרס / shoes – jeffrey campbell for urban outfitters

חולצה – ברבי דול / shirt - barbi doll

תיק – טופשופ / bag – topshop

מכנסיים – פוקס / shorts – fox

הבטחתי ולכן אקיים. הקאפקייקס הפופולאריות ביותר ואחד הטעמים המועדפים עלי: קאפקייקס שוקולד אוריאו.

חומרים ל-12-14 קאפקייקס:

כוס ורבע קמח

שליש כוס קקאו הולנדי

שלושת רבעי כפית אבקת אפייה

רבע כפית אבקת סודה

רבע כפית מלח

120 גר' חמאה מרוככת

כוס סוכר חום

כפית תמצית וניל אמיתית

2 ביצים גדולות בטמפרטורת החדר

שלושת רבעי כוס ריוויון בטמפרטורת החדר

60 גר' שוקולד מריר איכותי

חומרים לקרם:

למילוי: 50 גר' שוקולד לבן ו-50 מ"ל שמנת מתוקה

לציפוי: 300 מ"ל שמנת מתוקה, כף וחצי אבקת סוכר, רבע כפית תמצית וניל אמיתית, פירורי אוריאו מ-4 עוגיות, 12-14 חצאי עוגיות אוריאו.

הוראות הכנה:

1. כמה שעות לפני הכנת הקאפקייקס (אפשר ערב קודם) מכינים את הגאנש למילוי. מחממים בסיר קטן 50 מ"ל שמנת מתוקה לסף רתיחה ושופכים על 50 גר' שוקולד לבן. מערבבים עם לקקן ומכניסים למקרר.

2. מחממים תנור ל-175 מעלות צלזיוס. מסדרים מנג'טים בתבנית שקעים.

3. מנפים לקערה קמח, קקאו, אבקת אפייה, אבקת סודה ומלח. מערבבים ומניחים בצד. ממיסים 60 גר' שוקולד מריר בקערה קטנה, מעל קערת מים רותחים. בקערת המיקסר עם וו גיטרה מערבבים את החמאה המרוככת במהירות בינונית. מוסיפים בהדרגה את הסוכר עד שהתערובת נהיית אוורירית (כשתי דקות, כדאי לעצור באמצע ולנקות את דפנות הקערה עם לקקן). מנמיכים למהירות איטית, מוסיפים את תמצית הווניל ואת הביצים אחת אחת עד שהן מתאחדות עם התערובת.

4. כשהמיקסר במהירות איטית מוסיפים לסירוגין את החומרים היבשים ואת הריוויון, יש להימנע מערבוב יתר. מוסיפים לתערובת את השוקולד המריר המומס שכבר התקרר קצת בינתיים ומערבבים עם הלקקן.

5. בעזרת כף גלידה קפיצית (זה הכי נוח, אם אין לכם אחת, אפשר גם עם כף רגילה, או עם שליש כוס מדידה) מחלקים את התערובת למנג'טים. אופים כ-15-20 דק'. צריך להוציא את הקאפקייקס לפני שהן מתייבשות לחלוטין, כשקיסם יוצא עם קצת פירורים לחים.

6. נותנים לקאפקייקס להתקרר כחמש דקות בתבנית עצמה ואז מוציאים את העוגות לצינון על רשת צינון.

7. בעזרת צנתר מתכת של שקית זילוף, או כף פריזאית, או מכשיר להוצאת ליבה של תפוחים מוציאים הליבה של הקאפקייקס. צריך להקפיד להגיע עד אמצע העוגה בערך ולא עד למטה כדי שהקרם לא יישפך. כשהקאפקייקס קרות לגמרי מקציפים את גאנש השוקולד הלבן. כשהגאנש מתייצב ממלאים את הקאפקייקס באמצעות כפית או שקית זילוף אם אתם מכינים כמות גדולה של קאפקייקס.

8. מפוררים ארבע עוגיות אוריאו בתוך שקית ניילון לפירורים קטנים וחוצים את יתר עוגיות האוריאו באמצע בעזרת סכין. מקציפים 300 מ"ל שמנת מתוקה, מנפים פנימה את אבקת הסוכר עד לקבלת תערובת יציבה. מוסיפים את תמצית הווניל ואת פירורי האוריאו ומערבבים. מכניסים את הקרם לשקית זילוף ללא צנתר (אחרת פירורי האוריאו עלולים להיתקע). מקשטים בתנועה סיבובית כל קאפקייק ומקשטים למעלה בחצי אוריאו.

הכי הכי טעים לאכול את זה מיד, אבל גם אחרי כמה שעות במקרר זה מעולה. תיהנו!