פאטה מורגנה, פראדה מארפה התמונה מכאן

אם תגיעו יום אחד לכביש 90 במערב טקסס, לא רחוק מעיירת האמנים מארפה, חפשו במבטכם, בתוך מרחבי המדבר ועמודי החשמל שנמשכים עד האופק, חנות קטנה ועליה המילה – PRADA. אל תנסו לפתוח את הדלת, אל תשלפו בתקווה את כרטיס האשראי, היא אינה מה שאתם חושבים. פראדה מארפה היא פאטה מורגנה. איש מעולם לא דרך בה. איש מעולם לא יצא ממנה עם שקית ממותגת ונעליים חדשות ונוצצות. היא שם בדיוק כפי שאינה שם. שני אמנים מברלין, מייקל אלמגרין ואינגר דרגסט, הניחו אותה שם לפני חמש שנים. ומאז היא עומדת בבדידות מזהרת מתחת לשמש היוקדת של טקסס. מציגה תמיד את קולקציית סתיו 2005.

אני הגעתי לפראדה מארפה בזכות השילוט. נתקלתי בשלט בסלון דירתה של לילי ואן דר וודסון. בשלט הלבן נכתב בשחור: "Prada Marfa"', מתחת הופיע חץ עם ציון המרחק ליעד – 1837 מייל. קוראים לזה יצירת אמנות. הפילוסוף הצרפתי ז'אן בודריאר היה קורא לזה בוודאי סימולקרה. "פראדה מארפה" היא מסמן (אם זה נראה כמו חנות פראדה ויש בזה נעליים של פראדה ולוגו של פראדה זה בוודאי פראדה. מה? לא? לא) – אבל המסומן שלה מזוייף, זאת לא באמת חנות של פראדה. כמו הציור שאינו מקטרת אלא ציור, או תיק הלואי ויטון המזוייף, וייתכן שגם זה האמיתי. וגוסיפ גירל? אולי בין כל הסגידה לכאורה למותגים יש משהו נוסף, הרי בזכותה הגעתי עד ל"פראדה מארפה", על כביש 90 במערב טקסס.

רבים מכתבי האופנה בארץ בוחנים קולקציות של רשתות אופנה מקומיות על פי קריטריונים כמו תעוזה, מקוריות, או תרגום מדויק של ההכתבות ממסלולי התצוגות בניו יורק ובפריז. מילת הגנאי הגדולה ביותר בהקשר הזה היא מסחריות. ובכן, הרשו לי לכפור בגישה הזאת. בעיני קולקציה של רשת אופנה צריכה להיות קודם כל מסחרית. יש כמובן אופנה שהיא אמנות ומעצבים מבריקים ומרגשים. אבל לבחון קולקציות של חברות מסחריות על פי הסטנדרטים האלו, זה כמו לבוא בטענות לבורקס מהסופר שהוא לא מרגש כמו ארוחה אצל רושפלד.

המבחן שלי לאופנה מסחרית הוא פשוט. מילת המפתח היא לחמוד. ומספיקה שאלה אחת כדי לראות אם הקולקציה עברה את המבחן בהצלחה: האם יש רשימת פריטים שהייתי רוצה לצרף לארון שלי. אם מתעורר בקרבי אותו רגש פרימיטיבי מגיל שנתיים כשילד אחר קיבל סוכריה שגם אני ממש רציתי – אז יש כאן משהו. הסוכריות שחמדתי מקולקציית החורף של קסטרו: המגפונים החומים עם השרוכים (אני עדיין מתלבטת ביניהם לבין זוג דומה של אייץ' אנד אם), החולצה האפורה המכופתרת (שמהגב היא אפילו יפה יותר) ובגזרת הגברים: נעלי האוקספורד החומות, חולצת הג'ינס ומעיל העור בצבע קאמל.

צילומים: השואו רום של קסטרו (אני), ומתוך קטלוג החורף של קסטרו (דודי חסון)

 

כשהתחלתי עם שיגעון הקאפקייקס הפרטי שלי גוגל אפילו לא הכיר את המילה בעברית. כמוהו גם רוב האנשים שסיפרתי להם על העניין. אבל כל זה כבר היסטוריה רחוקה וכמו כל טרנד שמגיע באיחור אלינו כאן ללבנט, בסוף גם הקאפקייקס הפכו להיות הטרנד של תל אביב בקיץ 2010, מותירות הרחק מאחור את היוגורטריות. אני כבר לא בעסקי הקאפקייקס אחרי שהכרעתי לטובת אהבתי הגדולה יותר – האופנה, אבל הן עדיין יקרות ללבי.

בסוף החודש מגיע סוף סוף הסרט השני של "סקס והעיר הגדולה" וכראוי לסדרה שהיתה הראשונה שהחלה את טירוף הקאפקייקס והפכה את מאפיית מגנוליה לעסק מאוד מאוד משגשג, גם בסרט החדש הן חוזרות. הפעם בגרסה הביתית והבורגנית שלהן במטבח של שארלוט עם שתי הבנות. ובאמת שאין שום סיבה לא להכין קאפקייקס בבית. זה כיף וקל וגם הרבה יותר זול. ככה גם תוכלו להקפיד על איכות החומרים שאתם שמים בקאפקייקס שלכם. אז אחרי מתכון האוריאו, הנה המתכון לקאפקייקס הוורודות שלי שהיו הטעם השני הכי פופולארי. אני מעדיפה את המתכון השוקולדי כי זה ממש ממש מתוק, אבל יש רבים וטובים שזה הטעם החביב עליהם. אם אתם אוהבים מתוק ושוקולד לבן תאהבו את הקאפקייקס האלו.

 

 

Think Pink Cupcakes

כמות: 12 יחידות

 

חומרים לעוגה:

120 גר' חמאה בטמפרטורת החדר

שני שליש כוס סוכר

2 ביצים גדולות בטמפרטורת החדר

כפית תמצית וניל אמיתית (אני משתמשת בנילסן מאסי)

כוס וחצי קמח

כפית אבקת אפייה

חצי כפית אבקת סודה

רבע כפית מלח

שני שליש כוס ריוויון בטמפרטורת החדר

אפשרות: להוסיף קצת גרידת קליפת לימון או מיץ לימון

חומרים לקרם:

200 מ"ל שמנת מתוקה

150 גר' שוקולד לבן שבור לקוביות (אני משתמשת בקליבו)

רבע כפית תמצית וניל

טיפה צבע מאכל אדום

סוכריות לקישוט

הוראות הכנה:

1. את הקרם צריך להכין ערב מראש או לפחות כמה שעות לפני. מחממים בסיר כ-100 מ"ל שמנת מתוקה עד לסף רתיחה. יוצקים על השוקולד הלבן ומערבבים עם לקקן עד שהוא נמס. מצננים ומכניסים לכמה שעות למקרר.

2. הכנת העוגה – מחממים תנור ל-180 מעלות צלזיוס ומסדרים מנג'טים בתבנית שקעים.

3. בקערה קטנה מנפים את הקמח, אבקת האפייה, הסודה והמלח.

4. בקערת המיקסר מקציפים באמצעות וו גיטרה במהירות בינונית את החמאה עד שהיא אווורירית. מוסיפים את הסוכר בהדרגה וממשיכים להקציף כשתי דקות.

5. מוסיפים את הביצים, אחת בכל פעם. ואת תמצית הוניל.

6. מוסיפים את תערובת המרכיבים היבשים בשלוש מנות לסירוגין עם הריוויון. מומלץ לעצור באמצע ולגרד את דפנות הקערה עם לקקן. חשוב להימנע מערבוב יתר.

7. באמצעות כף גלידה מחלקים את התערובת ל-12 מנג'טים. אופים כ-15-20 דק' או עד אשר קיסם במרכז הקאפקייק יוצא יבש. מוציאים את הקאפקייקס לרשת צינון. יש לקרר את הקאפקייקס לפני הציפוי.

8. המשך הקרם – מוציאים את תערובת הקרם מהמקרר. מוסיפים 100 מ"ל שמנת מתוקה, תמצית וניל וטיפה של צבע מאכל עם קיסם. מקציפים עד לקבלת קרם יציב. ניתן לצפות את הקאפקייקס במריחה או באמצעות שקית זילוף ולקשט עם סוכריות צבעוניות.

 

אם אתם מחפשים רעיונות נוספים למתכוני קאפקייקס אני ממליצה במיוחד על הספר של מרתה סטיוארט. ובאשר לחנויות הקאפקייקס שצצות עכשיו בכל פינה, אני חייבת להודות שעוד לא יצא לי לטעום את הקאפקייקס של אף אחת מהן. שמעתי שחלקן טובות יותר וחלקן פחות, לדעתי יש שני דברים שהם קריטיים בקאפקייקס – איכות החומרים וסוג הקרם. קאפקייקס זו עוגה פשוטה בסך הכל ולכן חשוב כל כך להקפיד על תמצית הווניל הטובה ביותר ועל סוג השוקולד הכי משובח. ולגבי הקרם – הקרם האמריקני הקלאסי הוא קרם חמאה. מדובר בקרם העשוי משלושה מרכיבים בדרך כלל – חמאה, אבקת סוכר וצבע מאכל. לפעמים מוסיפים לו גם שוקולד וכו'. חוץ מהעובדה שזה קרם מאוד מאוד לא בריא, לדעתי הוא פשוט לא טעים ומאוד לא מתאים לחיך הישראלי. הפתרון שלי הוא ללכת על קרמים על בסיס שמנת מתוקה ושוקולד. לא מאוד דיאטטי אבל הרבה יותר טעים ואיכותי.

 

זאת היתה השנה שהיתה. לי היה כיף, מקווה שגם לכם. תודה גדולה לשי, נעה ונעמה הצלמים הנפלאים והאהובים.

This was the first year. I had a great time, hope you did too. Thanks to Shay, Noa and Naama, the wonderful and beloved photographers.

 

מוסיקה: She's A Rainbow – The Rolling Stones